רש"י על זבחים ל״ט

1 והתניא - בניחותא:

2 דמים הטעונין יסוד - היינו שירים שטעון שפיכת יסוד:

3 מחשבה מועלת בהן - אם חישב בשפיכתן על מנת לאכול בשר למחר ולקמן רמינן עלה:

4 ודמים הנשפכין לאמה - שנפסלו ושופכין אותו לסילון שבעזרה המוציא לנחל קדרון:

5 כי תניא ההיא - דמחשבה מועלת בהן:

6 בשלש מתנות כו' - וכולה חדא מלתא היא דמסקנא דקושיא היא ולאו שינויא כלומר לא תשמע מיניה דשירים טעון כיבוס ואפי' לר' נחמיה דהך ברייתא בשלשה מתנות שבחטאות:

7 נטענין יסוד - מצות טעינת יסוד עליהם ששופך שיריהם ליסוד:

8 ה"ג אלא כי תניא ההיא בדמים הפנימיים - ולעולם בשירים וכמ"ד לקמן שירים הפנימים מעכבי הילכך חשיבי לפגל לענין חוץ ולענין כיבוס:

9 ור' נחמיה היא דאמר - אף שירים החיצונים שהקריבן בחוץ חייב ומשום הכי לא מצי לפלוגי בדידה:

10 דלא מתני ליה תלתא פטורי - בחיצונים:

11 לבהדי תלתא חיובי - דתנא בפנימיות דבשלמא בכיבוס ובמחשבה מצי לפלוגי אבל בהעלאת חוץ לא מצי למיתנייה:

12 רבינא אמר - הא דפרכת לעיל וליטעמיך מן היסוד הוא דאין טעון כיבוס הא מן הראוי ליסוד כו' לאו פירכא היא דמן הקרן מן הקרן ממש קאמר הא מן הראוי לקרן כגון שלש מתנות שבחטאת טעון כיבוס כדרב פפא והא דתנן בהו מן היסוד לאו מן היסוד ממש דתידוק מינה הא מן הראוי ליסוד טעון כיבוס ותקשה לך אלא מן הראוי ליסוד קאמר ואשמעינן דמשכלתה זריקה אין השירים טעון כיבוס דאילו מן היסוד ממש לא איצטריכא ליה דהשתא מן הקרן אמרת לא מן היסוד מיבעי:

13 ואימא אידי ואידי ראוי - וקמ"ל דיש לך ראוי לקרן ואין טעון כיבוס ואיזה זה שלשה מתנות שבחטאת:

14 ראוי לקרן אמרת לא - משנתן מתנה ראשונה ממעטת לכוליה דם מכיבוס:

15 ראוי ליסוד - דכבר נגמרו מתנותיו מיבעיא ליה למיתני בתמיה הא מקמייתא אידחי ליה מכיבוס:

16 אלא ודאי מן הקרן קרן ממש - אבל הראוי לקרן כל זמן שלא גמר מתנותיו טעון כיבוס והדר אשמעינן דמן הראוי ליסוד אין טעון כיבוס ולמעוטי שירים דאי מן היסוד ממש לא איצטריכא ליה:

17 ועשה כאשר עשה - בפר העלם דבר לאחר שפי' בו כל מתנות דמו שנה לכתוב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת וגו' ומקרא שאינו צריך הוא שהרי כל עבודותיו נתפרשו חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מלתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה וכפר עליהם וגו' ואימורין לא מעכבי כפרה אלא כולה לדרשא וסרסהו דע"כ לא מצי למימר כדכתיב כאשר עשה לדם הפר דמשמע מאחרינא יליף דלא חסר מידי דניבעי למילפיה אלא ועשה כאשר עשה לכפול באזהרת הזאות שלו והכי משמע כאשר עשה לו כאשר כתבתי לך כל עשיותיו ושנה עליהם לעכב שאם חיסר כו' כן שמעתי במנחות:

18 מתן שבע - על הפרכת שמעכבות בכל מקום לקמן מפרש:

19 מתן ארבע - שאין מעכבות בחטאת החיצונה כדאמרינן לעיל מניין שמעכבות בקרנות הפנימי ולקמן פריך למה לי קרא האי כפילא ועשה כאשר עשה נמי עלייהו קאי דהא אינהו נמי בהדיא כתיבו:

20 תלמוד לומר כן יעשה לו - חזר וכפל ואם אינו לענין מתן שבע תנהו לענין מתן ארבע:

21 לפר זה פר יום הכפורים - להשוותו לפר העלם דבר ולקמיה מפרש למאי הילכתא:

22 כאשר עשה לדם לפר - לאו כאשר עשה קדריש שהרי כבר סירסו ודרשו אלא לפר קדריש:

23 זה פר כהן משיח - האמור בפרשה העליונה ולא נכפל לכך חזר והקישן יחד שלימד עיכוב חיסור מתנותיו מזה:

24 אלו שעירי עבודת כוכבים - להביאן בדין פר העלם דבר ליטעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף חוץ לשלש מחנות לפי שבמקומו לא נתפרשו הלכותיו בפרשת שלח לך:

25 יכול שאני מרבה שעירי הרגלים וראשי חדשים - להיות פנימים ונשרפין:

26 ת"ל כן יעשה לו - לזה ולא לאחר:

27 מרבה אני שעירי עבודת כוכבים - לתורת פר העלם דבר:

28 שמכפרין על עבירת מצוה ידועה - כמותו ששניהם באין על חטא הידוע ומוציא אני של רגלים שלא יהיו שוין לו שהרי אין דומין לו בכפרתו שאלו באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שנטמא ונכנס למקדש ואינו מכיר ולא הודע לו לא טומאתו ולא כניסתו כדאמרינן בשבועות דף ב.:

29 וכפר - וכפר מכל מקום:

30 אע"פ שלא סמכו - עליו זקנים:

31 ונסלח אע"פ שלא נתן שירים - ליסוד מזבח החיצון דלא תימא הואיל וכתיבא בה בהדיא כפילה דועשה כאשר עשה נמי עלייהו קאי הילכך מעטינהו קרא:

32 שמעכבות בכל מקום - כדמפרש לקמיה בפרה ובנגעים:

33 סמיכה לא מעכבת בעלמא - כדאמרינן בפרק קמא וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת וכו':

34 שפיכת שירים לא מעכבא - בחטאת החיצונה לדברי הכל: